(בתמונה: ליברצ’ה. התמונה באדיבות: Alan Light)
האם אתם אוהבים לקבל תשומת לב מן הסביבה? שמסתכלים עליכם? מחמיאים למראה שלכם? אולי דווקא מחפשים תשומת לב שלילית? לפי נילי הררי, הפסיכולוג קרל יונג בנה מודל לניתוח אישיות, אשר מתבסס במידה רבה על אפיון אנשים על הציר שבין מופנמות למוחצנות.
יונג הינו אחד מאבות הפסיכואנליזה, ממשיך דרכו של זימנד פרויד. לפי הניתוח של יונג, בני אדם נבדלים במידה רבה באופן שבו הם תופסים את העמדה החברתית שלהם, לפי מוחצנות או מופנמות. לפי נילי הררי, הטיפוסים המופנמים יותר (מדובר בציר יחסיות, אף אחד אינו “עד הסוף” מוחצן או מופנם), מפנים את האנרגיות האישיותיות שלהם כלפי פנימה. לעומת זאת, הטיפוסים המוחצנים, מפנים את האנרגיה הפנימית שלהם כלפי חוץ.
ההבדל בין מופנם למוחצן הוא על האנרגיות, לאו דווקא באופן שבו הן באות לידי ביטוי. כלומר, יכול להיות טיפוס מופנם, שמתלבש באופן מאד בולט וייחודי. השאלה היא מה מניע אותו לעשות כן, על מה הוא חושב יותר. מופנם הוא מהורהר, זהיר, שקט, פחות מבקש תשומת לב לעצמו, אולי מעדיף מעט להיות עם עצמו. לעומת זאת, המוחצן הוא פטפטן, מלא חיים ואימפולסיבי: מפנה אנרגיה כלפי חוץ כדי לקבל אישורים חברתיים, יחס או קירבה אנושית. אין מאפיין אחד שיכול לקבוע אם מדובר באישיות מופנמת או מוחצנת, אלא המבחן לכך הוא מהותי.
עניין של גאוגרפיה
מדוע אחד יהיה מופנם והאחר מוחצן? לא ברור. לפי נילי הררי, עד היום האסכולות השונות בפסיכולוגיה דנות ביניהן מה יותר משפיע על האדם: הסביבה או הגנטיקה. במקרה של מופנמות-מוחצנות, נראה שגם וגם: מי שחי במדינות בהן התרבות מעודדות ראוותנות ומוחצנות כמו קליפורניה למשל, ייטה לפתח אישיות מוחצנת יותר מאשר מי שגדל במדינות בהן התרבות מקדשת מופנמות.
בכלל, המציאות המשתנה בימינו, עם אפליקציות ה-TIK TOK, אינסטגרם, סנאפצ’אט (זוכרים את פייסבוק?), מעודדות לשתף כל גלידה שאנחנו אוכלים. הדבר משפיע ביתר שאת על צעירים, ונראה שיש לך השפעה גם על האישיות של החיים בחברה. לעומת זאת, מובן שישנה גם השפעה גנטית ועניין של אישיות הטבועה באותו אדם: שני תאומים יכולים לגדול באותו בית ובאותה סביבה, ועדיין אחד יהיה מוחצן והשני מופנם, פשוט כי כך נולדו.
לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, כאשר אדם מפתח חרדה עקב היותו מוחצן מאד, כלומר דורש גירויים בלתי פוסקים של תשומת לב למשל, המטפל צריך להבין זאת וליישם את הכלים המתאימים לכך בטיפול. אפשר שהמטופל ימצא במפגש הטיפולי פוטנציאל לשיחה אינטימית במרחב שקט ובטוח; מרחב שבו יוכל להתבונן בעדינות ובעומק, בעזרת שותף קשוב ומיומן, אל תוך עולם הנפש הפנימי.
