פסיכותרפיה אנליטית היא גישה טיפולית המבוססת על התאוריה של הפסיכולוג השוויצרי קרל יונג (1961 – 1875). בתחילת דרכו של יונג, כחסיד מסור של פרויד (ומי שנבחר בהתחלה על ידי פרויד כממשיך דרכו), יונג עבד מקרוב עם פרויד והיה ממייסדי הפסיכואנליזה, הזרם שהתחיל למעשה את הטיפול הפסיכולוגי. עם זאת, בהמשך נפרדו דרכיהם של השניים ויונג התרחק מן מהתאוריה הטיפולית הקלאסית כפי שהותוותה על-ידי פרויד וממשיכיו.
מהם ההבדלים בין הגישות?
לפי נילי הררי, בניגוד לפרויד והפסיכואנליזה שדיברו על הלא מודע הסובייקטיבי, יונג מדבר על לא מודע קולקטיבי וארכיטיפים: יונג קיבל את גישת מודל הנפש הפרוידיאני המדברת על הלא-מודע האישי, וטען כי פרט ללא מודע האישי קיים אצל בני האדם גם לא-מודע קולקטיבי, שהוא הרובד הלא–מודע המשותף לכל בני האדם.
הלא–מודע הקולקטיבי של יונג כולל ארכיטיפים שהם צורות או סמלים הקיימים, לכאורה, אצל כל בני האדם בכל התרבויות. הלא-מודע הקולקטיבי הוא המבנה בעל ההשפעה הרבה ביותר על האישיות, הוא כולל את כל עולם החוויות שהצטברו במשך דורי דורות של קיום הגזע האנושי, ונשארו באופן קולקטיבי כעקבות זיכרון במוח האדם. עקבות זיכרון אלה מהעבר הקדום עוברים בתורשה, והם מושרשים באדם כנטיות מולדות להגיב או להתנהג בצורה מסוימת, בהתאם לתרבות ולמקום בו הוא נולד, אך אפילו עדיין לא נחשף אליהן.
כמו כן, סבורה נילי הררי כי הבדל בולט משמעותי בין הפסיכולוגיה האנליטית של יונג לבין גישתו של פרויד, מתבטא במשקל שניתן לאנרגיה האנושית. ההבדל בין הגישות קשור בתאוריה לגבי ההתפתחות האנושית – יונג ראה את ההתפתחות כתהליך רציף ומתמשך לאורך כל חייו של האדם, לעומת פרויד שדיבר על שלבים שמגיעים לסיום בערך עם תום גיל ההתבגרות, אז הנפש מפסיקה להתעצב ומתקבעת למעשה עד מותו של האדם.
