פסיכותרפיה אנליטית היא גישה טיפולית המבוססת על התאוריה של הפסיכולוג השוויצרי קרל יונג (1961 – 1875). יונג החל את דרכו כתלמידו הצעיר ומעריצו של פרויד, והיה לאחד מהמייסדים של הפסיכואנליזה. בשלב מאוחר יותר, נפרדו דרכם ויונג יצר גישה מעט שונה לטיפול והבנת נפש האדם.
לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, היבט בסיסי של הפסיכולוגיה היונגיאנית הוא הדאגה לאחר כחלק מהותי מהזהות והאינדיבידואליות של האדם. רק ביחסים עם הסביבה, ה”עצמי” של האדם מתהווה ומתקיים במלואו. במובן זה, פסיכותרפיה -אנליטית שותפה לעמדתה של המסורת האקזיסטנציאליסטית בטיפול נפשי, הגורסת שלאיכות הקשר בין המטפל למטופל משקל מכריע בהצלחת הטיפול.
לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, בנפש האדם ישנו תהליך המכונה ‘אינדיבידואציה‘: זהו תהליך התפתחות שבבסיסו חד-הפעמיות של כל אדם, ואדם ושאיפתו לממש אותה: כל אדם הוא יצור ייחודי ומיוחד, השואף לממש את הייחודיות שלו. התהליך מוליך את האדם במסלול של מימוש מודעותו, ייחודו האישי, מהותו, שלמותו, יחד עם קבלת כל ניגודיו.
לפי נילי הררי, יונג טען, כי דווקא בשל הלחץ הקולקטיבי להיות דומים ומסתגלים לנורמה, נוצר באדם דחף מפצה, שהוא מעין צורך ורצון להיות פרט חד-פעמי ייחודי. אם כן, התהליך הזה של האינדיבידואציה, הינו במובן זה הינה היכולת להשיג תערובת אישית בין הקולקטיביות והאוניברסאליות מצד אחד, לבין הייחודיות והאינדיבידואליות מן הצד האחר. חשוב להדגיש שנוכל להיווכח במשמעותה של תבנית האינדיבידואציה באדם מסויים רק כאשר נתייחס אליו בהקשר של מהלך חייו הפרטיים ובעת מהלכם. האינדיבידואציה אם כן, בפשטות, הוא הליך של האדם בחיפוש אחר החלקים הייחודיים בנפשו.
