תושבי העוטף כבר רגילים לחיים בין מצב חירום לשגרה. נכון שבתקופת מבצעים כמו עמוד ענן או צוק איתן המתיחות והאיומים היו קשים יותר, ואף כללו אבדות בנפש בקרב תושבי העוטף ויישובי העוטף. אולם בפועל, גם בתקופות הכי ״רגועות״, עדיין ממשיכים לסבול ביישובי הדרום משיגורים של ארגונים סוררים, או פעילי טרור שמשגרים עפיפוני נפץ או בלוני נפץ.
לפי הפסיכותרפיסטית נילי הררי, היות והאיומים הללו מתמשכים שנים כה ארוכות, והחלו אף לפני שמרבית הילדים הגרים בדרום נולדו בכלל, קשה להרגיע אותם ולספר להם שמתישהו המצב ישתנה. משום כך, הילדים לא מצליחים לקבל ודאות ויציבות בחייהם, ולכן נוטים לפתח חרדות והפרעות שונות. אותה חרדה משפיעה על הילד מבחינות רבות: היכולת שלו להתרכז, היכולות שלו להשקיע במטלות התפתחותיות כמו חיברות, לימודים וכדומה.
